מערכת המים בצובה כמפעל לייצור חומר
מאת: שמעון גיבסון
אוניברסיטת צפון קרוליינה, בשארלוט, ארה"ב
אוקטובר 2008

מערכות מים קדומות היו במוקד מחקרים ארכיאולוגיים רבים בתלים בארץ ישראל, מתוכם נחפרו כמה מהחשובים בהן בחצור, מגידו, גזר, ירושלים, גבעון ובאר שבע. הנחתם של החוקרים היא שהרבה ממערכות אלה אם לא כולן מתוארכות לתקופת הברזל. עם זאת הביטחון בתיארוך המערכות התערער בעשור האחרון כתוצאה ממחקרים וחפירות חדשות. במערכות מים רבות  ישנם סימנים לשימוש משני, חלקן הוגדלו והותאמו במהלך הזמן, וחלקן כבר הפכו למכלולים תת-קרקעיים מורכבים עוד לפני השימוש בתקופת הברזל II. במערכת המים המורכבת בירושלים (מעיין הגיחון), לדוגמה, שהייתה במוקד מחקר בשנים האחרונות, נמצא מידע חדש על התפתחותה המוקדמת בתקופת הברונזה התיכונה II. כיום חוקרים נוטים להאמין כי מקורם של מערכות מים תת-קרקעיות רבות בתילי הארץ  הוא בתקופות הברונזה התיכונה והמאוחרת, וכמה מהן אף בתקופת הברונזה המוקדמת. אכן נראה כי תושבי הערים הברזליות התמחו בשימוש ובהרחבת מערכות מים קיימות, או בבניית מערכות המחקות דוגמאות ממקומות אחרים.
מערכת מים תת-קרקעית ייחודית  נחשפה בצובה, מערבית לירושלים, והיא נושא הרצאתי זו. היא שונה מכל מערכות המים המוכרות בארץ ישראל, אותן הזכרתי עד עתה, היות והיא ממוקמת בלב הנוף ההררי,  ולא בתוך שטחה של עיר קדומה. בשונה למערכות המים בערים, שהיו בשימוש במשך כמה תקופות, מערכת המים בצובה הייתה בשימוש בתקופת הברזל בלבד, פרט למאגר המים התת-קרקעי ששימש למטרות אחרות בתקופות מאוחרות יותר, קרי תקופת בית שני, התקופה הביזנטית והערבית הקדומה.
היכן נמצאת מערכת זאת? האתר ממוקם בשטח חקלאי של קיבוץ צובה 9.5 ק"מ מערבית לעיר העתיקה של ירושלים ו-3.5 ק"מ מערבית/צפון-מערבית מעין כרם. מערכת המים ממוקמת בתחתית גבעה תלולה (הר צובה), בקצה עמק בערוץ נחל צובה, הידוע גם בשמו הערבי ואדי אל-שמארין. הגבעה שבצידו הנגדי של העמק היא הר איתן.
החלק היחידי שהיה חשוף לפני תחילת החפירה היה המאגר התת-קרקעי, שהיה מלא באדמה ואבנים כמעט עד התקרה. שאר המערכת הייתה קבורה תחת טרסות חקלאיות. מאגר המים נחקר במסגרת סקר ארכיאולוגי מטעם אוניברסיטת בר-אילן בחורף 1999 ע"י שמעון גיבסון ושמעון דר. כתוצאה מכך נערכו חפירות במשך מעל 5 שנים, ברציפות בשנים 2000 עד 2003, לאחר מכן בשת עונות חפירה בשנים 2005-2006. העבודה בניצוחם של שמעון גיבסון וג'יימס טייבור, ובסיועם של אגון לס ורפי לואיס. התנהלה בחסות אוניברסיטת צפון קרוליינה בשארלוט, ומומנה ע"י קרן וויטהד בארה"ב, הקרן לארכיאולוגיה מקראית וקיבוץ צובה. תודתי לראובן קליפון, יעקב הצובאי ויעל כרם על סיועם במהלך החפירות. פעולות שימור האתר התקיימו בשנת 2005 ע"י תחום שימור של רשות העתיקות.
המאגר המטויח היה חלק ממערכת מים חצובה בסלע שכללה מרכיבים נוספים: נקבת מעיין חצובה בסלע באזור העליון, מסדרון חשוף, פיר אנכי המקשר בין הקומה העליונה לבין המאגר שמתחתיו, תעלות ושלושה אגנים. בנוסף נמצאו שמונה אבנים עומדות (ייתכן מצבות) הנשענות אל קיר המסדרון המערבי.
עתה אציג את חלקי המערכת בהרחבה
חדר הכניסה למאגר
פתח המאגר הוא בתוך חדר כניסה (3.2X2 מ') עם שבע מדרגות. החדר חצוב בחלקו בסלע עם קירות בנויים בחלקם וגג העשוי מלוחות אבן גדולות המונחות זו על גבי זו (corbelling). על הרצפה והקירות שכבה עבה של טיח לבן-אפרפר.
המאגר:
הכניסה למאגר היאדרך פתח גדול המוביל לגרם בן עשר מדרגות היורדות עד לרצפת האולם. למאגר, שנחצב בסלע בהתאם למבנה הגיאולוגי של שכבות הסלע מבנה מלבני ( 24.5 מ' אורך  X3.5 מ' רוחב  X4.5 מ' עומק). מיד אחר הכניסה למערה בצד ימין נמצאה גומחה מטויחת. בתקרה קרוב לאמצע המערה, בצד שמאל, נמצא פיר המקשר בין המאגר לבין המסדרון החצוב בסלע שמעליו. קירות המאגר, רצפתו והגומחה מצופים כולם בטיח מלבד התקרה. סימני כלי הטיוח ניכרים על פני הטיח. סוג הטיח זוהה ע"י הגיאולוג אריה שימרון  כטיפוסי לתקופת הברזל. בדיקת פחמן 14 של פחם שנלקח מהטיח שעל הקירות, שבוצע ע"י אליזבתה בוארטו, קבע את גיל הטיח בין 770 ל-400 לפנה"ס. אין כל סימנים לכך שנעשו תיקונים בטיח המאגר לאחר שהוא ננטש, למרות העובדה שהיא הייתה בשימוש למטרות שאינן לאגירת מים בתקופות בית שני, ובתקופה הביזנטית והערבית הקדומה.
אני מעריך כי המאגר יכול היה להכיל 300 מ"ק של מים. בחלקו הפנימי של המאגר נראים נטיפים מהתקרה והצטברות טרברטין (משקעי טפטוף) על הקירות מעל שכבת הטיח, המהווים סימן מובהק לכך שמקור המים העיקרי נבע מתוך הגבעה שמעל המאגר. בדיקות תוריום-אורניום של שכבת הטרברטין הראשונית שעל הקירות קבע את גילה לשנת 598 לפנה"ס.
על רצפת המאגר היה שכבות בוץ וטין המצביעים על השימוש האחרון של המאגר. חלקים גדולים של טייח הקירות שהתמוטט נמצאו בתוך שכבות אלה, ונמוך יותר, בקרבת הרצפה כמה כלים קרמיים שבורים בשלמותם. הקבלות לכלים אלו נמצאו בגזר ותל-אל-פול המתוארכים למחצית השנייה של המאה השנייה לפנה"ס. ידית עם חותמת "יהוד" נמצאה בחלק העליון של שכבות אלה.
המנהרה והתעלה שמעל למאגר:
מסדרון חצוב בסלע הפתוח לשמים אותר מעל למאגר. בקצהו הצפוני נמצאה מנהרה החצובה אל תוך בטן ההר. קצהו הפנימי של המנהרה נחצב בצורה מוצלבת במטרה להגביר את ספיקת המים ולהטותם מן האקוויפר אל תוך התעלה. שכבות הטרברטין שעל קירות המנהרה מעידים כי בימי קדם נבעה כמות משמעותית של מים לתוך התעלה. כיום כמות המים הנובעת בימי החורף היא מועטת מאד. המסדרון מתרחב במחצית אורכו, במקום נפער פתחו העליון של פיר אנכי  המוגן ע"י קיר הבנוי משורת אבנים אחת. פתח זה מוביל מטה אל המאגר המטויח שמתחתיו. לפי צורת הפיר והמשך המסדרון, נראה כי היה צורך בשימוש במתקן שאיבה כדי להעלות את המים מתוך המאגר דרך הפיר ואל תוך המסדרון. האם היה זה סוג של קילון (שדוף) או אנתילה אין אנו יודעים. לאורך הקיר המערבי של צידו הדרומי של המסדרון מסודרות שמונה לוחות אבן ששימשו לתכלית שאינה ברורה לנו. אפשרות אחת היא שאלה היו מצבות. מתקבל על הדעת שהאבנים הועמדו על ידי בעלי המפעל או אולי על ידי החוצבים שיצרו את מערכת המים. יתכן, (על-פי מאמרו של גרסר מ- 1972) אבנים אלו "שמשו לציון אירוע או באופן ספציפי לקרוא למשתתפים לכבד ולהלל את האירוע". במסדרון נמצאו כלי חרס מתקופת הברזל II.
הבריכות:
בצדו הדרומי של המסדרון נמצאת מנהרה צרה עם תעלה חצובה ברצפתה, המובילה לכיוון בריכת ניתוב קטנה (1.80X2.00 מ') שמפנה לשלושה כיוונים שונים: (1) מזרחית לבריכה הגדולה (5.30X2.70 מ') (2) לתעלת ניקוז המכוסה בלוחות אבן קטנות העוברת במקביל לקיר הדרומי של הבריכה הגדולה  ויוצאת דרומה את העמק (3) או חזרה אל חדר הכניסה של המאגר התת-קרקעי. בריכה גדולה נוספת (5.10X3.05 מ') נמצאת מעל הבריכה התחתונה, אך איך הגיעו המים אליה לא ידוע. שתי הבריכות הגדולות חצובות בסלע ומטויחות. על פי גובה הטיח שעל קירות הבריכות הן הכילו לא יותר מ-6 מ"ק של מים כל אחד. על הטיח שבקירות הבריכות נמצאה שכבה נוקשה של חומר (בעובי 15-20 ס"מ) שנדבק אליהן, מה שהבהיר כי  בריכות אלה הכילו לא רק מים אלא גם כמויות של חומר רך. בהסתמך על רצפת חיים עם כלים ונקודת בערה בתוך הבריכה התחתונה הוסק כי היא ננטשה לקראת סוף תקופת הברזל. בדיקת פחמן 14 של פחם ממקום-הבערה, מתארכת אותה לבין המאה השמינית למאה החמישית לפנה"ס.
מה בדבר חזותו של העמק מעבר למערכת המים? אין ספק כי המקום שנבחר למערכת המים אינו מקרי. היא מוקמה בתחתית גבעה תלולה, במקום צר בעמק. צילומי אויר הראו כי היה קיים במקום קיר-מחסום מסיבי לרוחב העמק, שניגש לקצה הדרום-מערבי של חדר הכניסה של מערכת המים. לפיכך אנו מציעים שקיר-המחסום שימש כסכר ונועד לאיסוף מי גשם בצדו המזרחי. בורות גיאומורפולוגיים שנחפרו בכמה מקומות לאורך ערוץ הואדי ובקרבת פתח המערה, הראו כי בתקופת הברזל גובה פני העמק היה נמוך הרבה יותר מאשר היום בכ-2 מטרים. נראה כי האדמה החלה להצטבר בתקופה ההלניסטית יתכן כתוצאה מפעילות ביאור יערות במורדות הגבעות הסובבות את העמק.
למה שימשה מערכת המים של צובה? מיקומה של מערכת המים בנוף ההררי במרחק משמעותי מהיישוב הברזלי הקרוב ביותר, מובילה מיידית להצעה כי מדובר במפעל להשקיה חקלאית או להשקיית עדרים. עם זאת צורתה ואופן תפעול המערכת נוגד פרשנות זאת. אכן, המים נאספו במכוון אל תוך המאגר, כך שבזמנים קבועים יכלו לשאוב כמויות מים באמצעות מתקן הרמה כל-שהוא לקומה העליונה של המערכת. כתוצאה מכך יכלו המים לזרום מדרגה אחר מדרגה אל תוך בריכות המערכת. יתרת המים זרמה חזרה אל תוך המאגר, פרט למשקעים שנזלו דרך התעלה אל אדמת העמק. סידור סיזיפי כזה נראה הגיוני רק אם מערכת המים שימשה לתכלית תעשייתית שדרשה סחרור מתמיד של המים. פעילות תעשייתית זו לא יכלה ליצור חומרים מזהמים, אחרת לא היו מאפשרים למים לחזור אל תוך המאגר, כפי שקרה בפועל.
רמז לאפשרות השימוש התעשייתי במערכת היא שכבה מוקשית של חומר שעדיין דבוק אל צדי שתי הבריכות. דבר המוביל להצעה כי הבריכות שימשו לרחיצת חומר ותהליכי הכנתו, בכמויות גדולות מאד. בקרבת מקום היו כנראה בתי מלאכה לקדרות וכבשני יוצרים. האחרונים עוד לא נמצאו, אך כבשני יוצרים מתקופה מאוחרת יותר (הביזנטית) אכן כן נמצאו במקום די קרוב, במעלה נחל צובה, בקרבת עין-צובה.
תיארוך מערכת המים לתקופת הברזל II  היא ודאית, בהתבסס על שלושה סוגי ממצא: (1) בדיקת תוריום-אורניום שנלקחה מהטרברטין שכיסה את הטיח בקירות המאגר התת-קרקעי, (2) בדיקות פחמן 14 מתוך הפחמים שבטיח המאגר, וממקום הבערה שבבריכה החיצונית, (3) כלי חרס בשכבות שונות שנמצאו במהלך החפירה. כל אלו מצביעים על תאריך שימוש המערכת – בין המאה השמינית עד השישית או החמישית לפנה"ס.
באיזה מונחים יש אולי להשתמש בתיאור חלקים שונים של מערכת המים? הייתי מציע את המושג "אשוח" כמתאים לכלל המערכת. מילה זאת לא מוזכרת בתנ"ך אבל מופיעה במצבת מישע (מאה ה-9 לפנה"ס). ניתן להשתמש במונח "בור" למאגר התת-קרקעי, ובמונח "גב" לתיאור איגום מי הגשם מאחורי הסכר שבעמק.
אלה מקבילות ניתן להציע למערכת המים של צובה?
למיטב ידיעתי, זאת היא הפעם הראשונה שמערכת מים המוקדשת לניקוי והכנת חומר לקדרות, נתגלתה בארץ (להוציא את ההצעה החדשה של מגן ופלג לגבי קומראן). מקבילות אתנוגרפיות יכולות להוות הוכחה לתפקוד הבריכות בצובה כמתקנים להכנת חומר. בריכות כאלה נמצאות כיום בכמה מפעלי-חומר בעזה וליד סבסטיה, אך הן הולכות ונעלמות בימינו.
לגבי תכנון צורתה של המערכת בצובה, ניתן להשוותה, לדעתי, למערכת המים מתקופת הברזל. באקרופוליס של עמאן. עם זאת ההתאמה הטובה ביותר היא למערכת המים מתקופת הברזל שנחשפה בתל בית-שמש. מאפייניה דומים מאד לאלה של המערכת בצובה, כולל גרם מדרגות המוביל לפתח המאגר, גומחה בצד ימין עם הכניסה למאגר, ההרכב, והגימור של הטיח שעל הקירות, והמראה של הגלריות השונות. במקרה של צובה, במאגר התת-קרקעי, נמצאה גלריה אחת בלבד, אך צורת החציבה דומה ביותר.
לאיזה יישוב הייתה שייכת מערכת המים של צובה?
על בסיס סקרים ארכיאולוגיים שנערכו בסביבת האתר, ניתן לפסול את סטף והר חרת, בהם יש מעט חרסים מברזל II או כלל לא. קיים אתר אחד בלבד עם שרידים משמעותיים מתקופת הברזל II וזהו אתר הכפר הערבי סובה, הממוקם כחצי שעה הליכה ממערכת המים. הזיהוי המדויק והשם העתיק אינו ודאי. חרסים מתקופת הברזל ופריטים אחרים נמצאו במהלך חפירות שנערכו ע"י משלחת ארכיאולוגית מבריטניה באזור המצודה הצלבנית בשנות ה-1980. חרסים מתקופת הברזל II נמצאו גם כן בחפירות בקרבת עין-צובה. בצפון שטחי צובה, באזור המכונה ע"י חברי הקיבוץ "במת הסלע", זוהו קרוב ל-40 מערות קבורה, מהם לפחות שלושה, שזוהו בוודאות לתקופת הברזל, עם אצטבאות-קבורה, כריות מוגבהות עבור ראשי הנפטרים ומאספות. ממצאים ממערות אלה כללו חרסים, תכשיטים, טבעות ועגילים. אתר זה ממוקם כקילומטר צפונית למערכת המים שנמצאה בנחל צובה. 
לסיכום:
· מערכת המים בצובה נחצבה במהלך תקופת הברזל II, כנראה במאה השמינית לפנה"ס. המערכת (המכונה על ידנו "אשוח") מורכבת ממספר מרכיבים – מאגר גדול תת-קרקעי מטויח (בור), שקיבל את מימיו דרך ניקבה מאקוויפר ההר. מחוץ למערה ובעמק נמצאה בריכה חיצונית גדולה הפתוחה לשמים (גב).
· מערכת המים לא שימשה להשקיה חקלאית או להשקיית בעלי חיים, אלא פעלה לצורך תעשייתי. אנו מאמינים כי שימשה לטיהור והכנת מאגרי חומר הנחוצים לייצור קרמי בכמות גדולה. חציבת המערכת הייתה כנראה מפעל שהוקם ע"י ממלכת יהודה או שנוהל על-ידם בדומה למה שמצטייר בדברי הימים א', ד' 23 "הֵמָּה, הַיּוֹצְרִים, וְיֹשְׁבֵי נְטָעִים, וּגְדֵרָה; עִם-הַמֶּלֶךְ בִּמְלַאכְתּוֹ, יָשְׁבוּ שָׁם".
· מפעל ניקוי החומר ננטש בשלהי תקופת הברזל, יתכן במהלך המאה השישית או החמישית לפנה"ס, אך המאגר עצמו המשיך לשמש לאכסון מים עד התקופה ההלניסטית (המאה השניה לפנה"ס).
· במאה הראשונה לספירה, המערכת הנטושה חזרה לפעילות והפעם כמקום טהרה. היא גם שימשה בתקופה הביזנטית והערבית הקדומה כמקום זיכרון נוצרי, אך מים כבר לא הצטברו בתוך המערה.