הודעה לעיתונות אוגוסט 2005

השבוע הושלמה חפירה בת שמונה שבועות במערה בשטחי קיבוץ צובה בקרבת ירושלים. בחפירה נחשפה מערכת מים אדירה חצובה בסלע מן המאה השמינית לפני הספירה, תקופת מלכותו של המלך חזקיהו. האתר זכה לתהודה כלל עולמית לפני כשנה וכונה "מערת יוחנן המטביל", בעקבות סברה על-פיה ייתכן והמערה שימשה את יוחנן המטביל ומאמיניו לצורך טקסי טבילה או ופולחן. ארכיאולוגים אומרים כי התגליות החדשות באתר שופכות אור על הסיבות לבחירתה של המערה למקום טבילה פולחני, וזאת מתוך אלפי מערות הנמצאות בהרי יהודה מערבית לירושלים.

החפירה הארכיאולוגית התנהלה בניהולו של ד"ר שמעון גיבסון ופרופ' ג'יימס טייבור מהאוניברסיטה של צפון קרוליינה בשרלוט ארה"ב, במימון קיבוץ צובה והקרן לארכיאולוגיה מקראית בארה"ב.
לדברי גיבסון: "זהו אחד האתרים המרתקים ביותר שחפרתי במהלך כל הקריירה הארכיאולוגית שלי. לא רק שמצאנו מערה ששימשה קבוצת מטבילים במאה הראשונה לספירה, אלא נראה שהיא נבחרה לכך משלוש סיבות: ראשית משום שהייתה מבודדת, שנית בשל גודלה ושלישית בשל שימושיה הקודמים. מה שחיפשו הטובלים היה מקום הרחוק ממקום יישוב וגדול דיו לקלוט קבוצות אנשים הבאים לטבול בתוכו, ושייצור לבאים הקשר רעיוני אל מסורת טקסית ופולחנית מימיהם של הנביאים." המערה נמצאת במרחק של 5 ק"מ מעין כרם, שעל פי המסורת הנוצרית היא מקום הולדתו של יוחנן המטביל.

החפירות האחרונות הראו שהמערה בה התרחשה פעילות טבילה בתקופת בית שני, הינה חלק ממערכת גדולה הרבה יותר מתקופת הברזל. המערכת נחצבה בעומק של כ-20 מטרים לתוך סלע ההר. מסדרון באורך כ-10 מטרים מוביל אל פיר אנכי הנפתח אל תקרת המערה. בקצה המסדרון מנהרה המכוסה בגרם מדרגות המובילה בתעלה אל אחת משלוש בריכות חיצוניות ומטויחות, הממוקמות במדרון ההר מעל המאגר התת-קרקעי (המערה). "החפירה עצמה הייתה מסובכת, ציין גיבסון, והייתה כרוכה בפינוי עפר משיפועים תלולים במבוך של שקעים חצובים בסלע. המאמץ היה כדאי והתוצאה מדהימה."

שברי כלי החרס שנמצאו מעידים כי המערכת נבנתה במאה השמינית לפני הספירה בימי המלך חזקיהו, באותו זמן שנחפרה נקבת השילוח המפורסמת בירושלים, וזמן קצר לפני מצור סנחריב מלך אשור על העיר בשנת 701 לפנה"ס.
"מערכות מים דומות", מציין גיבסון, "נמצאו בעבר בבית שמש, גבעון ומקומות אחרים, אך תמיד מוקמו בתוככי העיר. מעולם לא נמצאה מערכת מים גדולה כל-כך במקום מבודד מחוץ לעיר". מיזם כה גדול, מסיקים הארכיאולוגים, חייב היה להיבנות ע"י המלוכה, וכנראה הופעל ע"י תושבי העיר המקראית בצובה.
ע"פ הממצאים באתר, יצאה מערכת המים מכלל שימוש במאה השביעית או השישית לפנה"ס, עם זאת המאגר התת קרקעי המשיך להיות פעיל כמאגר מים. בתקופה הפרסית וההלניסטית נמשך השימוש במאגר עד שנעזב סופית במאה השנייה לפנה"ס.
כמאה שנים לאחר עזיבתה חזרו אליה קבוצת אנשים שקיימו בחלקה הקדמי של המערה טקסים פולחניים וטבלו את גופם במים באזור הפנימי ביותר של המערה. טקסים אלה החלו במערה בזמן חייו של יוחנן המטביל ונמשכו עד המאה השניה לספירה.
בנוסף ישנם ממצאים המעידים כי המטבילים משחו את רגלם בשמן בתוך מתקן אבן ובו שקע המתאים לכף הרגל הימנית. לאחר מכן המערה, אומצה ע"י נזירים ביזנטיים, שהגיעו כנראה מהמנזר המקומי בעין כרם, וחרטו סדרה של ציורים מדהימים בטיח העתיק שעל קירות המערה. ציורים אלה מתארים את דמות יוחנן המטביל (גובהו 70 ס"מ), ראשו הערוף, צלבים ודימויים נוספים הקשורים בחייו ומותו. זהו הציור הקדום ביותר במזרח התיכון של דמותו של יוחנן המטביל. המערה ננטשה בסופו של דבר עם בואם של הצלבנים, כשהנוצרים המקומיים, היהודים והמוסלמים נמלטו מחשש לחייהם. הצלבנים שינו את פני האזור והמערה נשכחה לחלוטין. למזלנו, בזכות אותה נטישה נשמרו הציורים ושאר הממצאים הנדירים לדורות הבאים.